עלייה לרגל
עולים לירושלים
1. דף הבית
יציאה מהבית
שלוש פעמים בשנה התורה קוראת לעם להיראות במקום הנבחר, ולא לבוא ריקם.
2. הדרך
בדרך
עולי הביכורים התכנסו בעיר הראשית של מחוזם ולנו ברחוב הפתוח. עם שחר קרא הממונה: ״קומו ונעלה ציון״, וחליל נוגן לפניהם.
שירי המעלות (קכ׳ עד קלד׳) קשורים לעתים קרובות לעולי הרגל בדרך; המשנה קושרת אותם לחמש עשרה המעלות בבית המקדש. איך שרו אותם בדרך אינו ידוע.
שאלה פתוחה: המקורות חלוקים או שותקים. האתר אינו בוחר תשובה.
3. ירושלים
קבלת פנים בעיר
סמוך לירושלים יצאו הפקידים לקראתם, ובעלי המלאכה של העיר קמו ממלאכתם לקדם את פני עולי הרגל בשם עירם.
4. הטיפוס
העלייה
בעברית עלייה לרגל היא עלייה, כלומר עלייה למעלה. מעמק הירדן הדרך מטפסת כאלף מטר. וככל שמטפסים, הבית נגלה לעין.
A Song of Ascents; of David. I rejoiced when they said unto me: 'Let us go unto the house of the LORD.' Our feet are standing within thy gates, O Jerusalem;
The Holy Scriptures: A New Translation 5. לפני הכניסה
טהרה
איש לא נכנס לעזרה, נקי ככל שיהיה, בלי לטבול קודם. טמאי מת נזקקו לשבעה ימים ולהזאה לפני שיכלו להיכנס.
6. המקדש
כניסה להר
כולם נכנסו דרך ימין, הקיפו ויצאו דרך שמאל. אבל הלך בכיוון ההפוך, ומי שפגשו אמרו לו: ״המקום שוכן בבית הזה ינחמך״.
7. העזרות
קרבן ותפילה
עולי הרגל הביאו קרבנות חג, ביכורים בעונתם ותפילותיהם, פונים אל ההיכל. העזרות היו מלאות, ובכל זאת המשנה זוכרת שעמדו צפופים ועדיין היה להם מקום להשתחוות.
8. ירושלים
החג
״ושמחת לפני ה׳ אלוהיך״: עם המשפחה, העבדים, הלוי, הגר, היתום והאלמנה. החג היה סעודה משותפת ועיר משותפת.
9. שוב בבית
הדרך חזרה
ואז הדרך חזרה. מה שעולי הרגל נשאו הביתה היה זיכרון של מקום אחד, משותף לעם שלם.
סיום סיפורי, לא טענה מבוססת מקור.