היהדות אינה מבקשת שכולם יהיו יהודים
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.הרמב״ם פוסק שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. הנביאים מציירים אומות המכירות את ה׳ ונשארות אומות.
כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים׃
Even them will I bring to My holy mountain, And make them joyful in My house of prayer; Their burnt-offerings and their sacrifices Shall be acceptable upon Mine altar; For My house shall be called A house of prayer for all peoples.
זכריה מדמיין אנשים ״מכל לשונות הגוים״ הבאים לירושלים. הם שומרים על לשונותיהם. הם באים כמות שהם.
שמות עשרים שפות מסודרים סביב ירושלים.
הרמב״ם פוסק שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. הנביאים מציירים אומות המכירות את ה׳ ונשארות אומות.
בחנוכת בית המקדש הראשון מבקש שלמה מה׳ לשמוע את הנכרי הבא מארץ רחוקה ומתפלל אל הבית הזה, ״למען ידעון כל עמי הארץ את שמך״.
ישעיהו מדבר על נכרים הנלוים אל ה׳, ועל עמים הנוהרים אל הר הבית כדי ללמוד.
בעתיד רבים מן העמים באים לבקש את ה׳ בירושלים, והגויים חוגגים שם סוכות משנה לשנה.
מלאכי אומר ששם ה׳ גדול בגויים ממזרח שמש ועד מבואו.
משפחת אברהם נבחרה כדי שבה יתברכו כל משפחות האדמה. ישראל נקרא ממלכת כהנים: כהונה קיימת כדי לשרת אחרים.
בבית שני יכלו נכרים להיכנס להר הבית עצמו והביאו קרבנות. סורג, הסורג, סימן את הקו שלא עברו; אבן אזהרה ביוונית ממנו נשתמרה.
הקדושה הייתה מדורגת לכולם: רוב היהודים גם הם לא יכלו להיכנס לעזרות הפנימיות, ולקודש הקודשים נכנס אדם אחד בלבד.
כיצד תפעל הגישה בבית מקדש עתידי אינו מפורט במקורות שעליהם נשען האתר. ישעיהו נותן לבית תכלית אוניברסלית. האתר אינו מבטיח כללים שאינו יכול לתמוך במקורות.
לא, לא במובן המיסיונרי הרגיל. היהדות אינה מחפשת גרים ומקבלת בברכה את הכנים שבהם.
התקווה הנבואית היא שכל האנשים יכירו את האל האחד וישרתו אותו, כל אומה במקומה ובלשונה, ולא שכולם יהפכו ליהודים.
האחריות עליו ניתנה לישראל: המצווה, הכהונה, העבודה. תכליתו מגיעה לכולם.
שניהם בטקסטים בעת ובעונה אחת, והמסורת מעולם לא חשה צורך לבחור ביניהם.
