מיתוס
כל חטא דרש קרבן בעל חיים.
מציאות
לא נכון.
קרבנות חטאת חלו על עבירות מסוימות שנעשו בשוגג. המשנה קובעת שהתשובה מכפרת על עבירות רבות, שיום הכיפורים מכפר רק עם תשובה, ושאינו מכפר על עוולות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו.
קרבן
מהו קרבן?
המילה האנגלית “sacrifice” תופסת רק חלק ממערכת גדולה בהרבה של עבודה, הכרת תודה, כפרה, חנוכה, חגיגה, חובה ציבורית ואכילה קדושה.
מילה על התקרבות
נגזר מן השורש העברי ק-ר-ב, ״קרוב״. הקרבן הוא מה שאדם מביא כשהוא מתקרב. תרגומים האומרים ״זבח״ מדגישים ויתור על דבר. העברית מדגישה התקרבות.
נקודה בדקדוק העברי, שצוינה בהרחבה בידי פרשנים מסורתיים ומודרניים.
לא כל הקרבנות היו בעלי חיים
סולת ושמן, יין ומים, קטורת, ביכורי הארץ. סננו לפי חומר, ואז פתחו כל קרבן.
- animal
- 8
- flour
- 1
- liquid
- 1
- incense
- 1
- produce
- 1
- מה זה היה
- קרבן הנשרף כולו על המזבח (העור היה לכהנים).
- מדוע
- התקרבות ודבקות; מובא בנדבה או כחלק מקרבנות ציבור כמו התמיד.
- מי אכל אותו
- אינו נאכל.
טקסט התורה: נאמר בחמישה חומשי תורה.
הכפרה מעולם לא הייתה קסם
שום מקור יהודי אינו מלמד ששחיטת בהמה מוחקת לבדה עוול.
קרבנות חטאת כיסו עבירות מסוימות שנעשו בלי כוונה. עוול מכוון היה עניין של תשובה, לא של המזבח.
כשאדם עשק את חברו, התורה דרשה להשיב את מה שנלקח, וחומש עליו, לפני קרבן האשם.
המשנה חדה: יום כיפור מכפר רק עם תשובה, ועל עוולות שבין אדם לחברו אינו מכפר עד שהנעלב מתפייס.
ועל כל קרבן, גדול או קטן, אומרת המשנה שהוא נחשב רק כשהלב מכוון לשמים.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים׃
And Samuel said: ‘Hath the LORD as great delight in burnt-offerings and sacrifices, As in hearkening to the voice of the LORD? Behold, to obey is better than sacrifice, And to hearken than the fat of rams.
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃
It hath been told thee, O man, what is good, And what the LORD doth require of thee: Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God.
מיתוס ומציאות
מיתוס
היהודים הקריבו בעלי חיים כי אלוקים היה זקוק לאוכל.
מציאות
התנ״ך עצמו דוחה את הרעיון.
«אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.» הנביאים מדגישים שהעבודה אינה שווה דבר בלי צדק ולב נשבר.
מיתוס
המקדש היה בעיקר בית מטבחיים.
מציאות
קרבנות בעלי החיים היו אמיתיים ומרכזיים. הם לא היו הכול.
אותו בית כלל תפילה יומית וקריאת שמע, קטורת ואור, שירת הלויים, ברכת כהנים, שלוש רגלים, תהלוכות ביכורים, הוראת הסנהדרין וחזון הנביאים על בית תפילה לכל העמים.
מיתוס
התפילה הומצאה רק אחרי שהקרבנות פסקו.
מציאות
התפילה התקיימה במסגרת מקראית ובמקדש.
חנה התפללה במשכן שילה; חנוכת שלמה היא תפילה; דניאל התפלל כנגד ירושלים שלוש פעמים ביום; כהנים קראו קריאת שמע בתוך עבודת המקדש. לאחר החורבן התפילה הרבנית הפכה מרכזית מבחינה מבנית, לדעת חלק מעוצבת על פי הקרבנות היומיים.
מה קרה בפועל לקרבן?
מתואר עובדתית, בלי דימויים קשים ובלי לרכך את מה שקרה.
הבהמה נדרשה להיות בריאה וללא מום. אי אפשר היה לקחת אותה מאמה לפני יומה השמיני, אם ובנה מעולם לא הוקרבו באותו יום. השחיטה נעשתה באותה שיטה כמו שחיטה כשרה רגילה.
בחירה
בעל חיים תמים, בן שמונה ימים לפחות. התורה אוסרת להקריב בעל חיים ובנו ביום אחד.
מה ידוע?ביטחון, מהטקסט הראשוני ועד הלא ידוע
נקבע בטקסט ראשוני
- סוגי הקרבנות, חומריהם וסדריהם.
פרשנות קלאסית
- מה משמעות כל קרבן. הרמב״ם והרמב״ן חלוקים כידוע בטעמי הקרבנות.
נתמך היסטורית
אין דבר בדף זה ברמה זו.
משוחזר
אין דבר בדף זה ברמה זו.
לא ידוע
- האם, ואיזה, קרבנות בעלי חיים יוקרבו בבית מקדש עתידי שנוי במחלוקת בין הפוסקים.