יום של תפילה לעבר ירושלים

עמידה של חול, הברכה הארבע עשרה

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם

Velirushalayim ircha berachamim tashuv

ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין. ברוך אתה ה', בונה ירושלים.

נוסח עדות המזרח פותח «ותשכון בתוך ירושלים עירך» וחותם «מנחם ציון בבנין ירושלים». הנושא משותף לכל הנוסחים כאן.

עמידה של חול, הברכה החמש עשרה

צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה

Et tzemach David avdecha

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום.

תפילה להשבת מלכות בית דוד, שהרמב״ם קושר אותה לבניין המקדש.

אחרי העמידה

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ

Yehi ratzon … sheyibaneh beit hamikdash bimheirah veyameinu

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך.

אותה בקשה חותמת את הפרק החמישי של פרקי אבות במשנה.

עמידה של חול, הברכה העשירית

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ.

אינה תפילה על המקדש בשמה, אך חלק מסדרת ברכות הגאולה המובילה לירושלים ולעבודת המקדש.

ברכת המזון, הברכה השלישית

וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל־הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו

רחם … על ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחך, ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. … ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו.

נוסח עדות המזרח מוסיף לרשימה «מקדשך, משכנך, דביר ביתך».

לפני תפילת שחרית (רבים גם לפני מנחה)

צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ

צו את בני ישראל ואמרת אלהם: את קרבני לחמי … תשמרו להקריב לי במועדו.

פרשת התמיד נקראת עם הבקשה «שיבנה בית המקדש במהרה … ונקריב לפניך תמיד», ושתהא «קריאה זו חשובה כאילו הקרבנוה». התלמוד מספר שקריאת סדר הקרבנות נחשבת כהקרבתם.

סוף תפילת שחרית

שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ

היום יום … בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש …

ההקדמה מזכירה את שירת הלויים במקדש לפני קריאת המזמור.