מי יכול היה להיכנס לאן

טומאה היא מעמד טקסי. היא הסדירה את הגישה למקום קדוש ולאוכל קדוש. היא אינה אומרת דבר על אופיו של אדם, ולא היה בה שום בושה.

כולם נעשו טמאים במהלך החיים הרגיל, גם הצדיקים ביותר. קבורת מתים, אחת ממצוות החסד הגדולות ביותר במסורת היהודית, עושה אדם טמא.

המקורות העיקריים לטומאה בתורה הם מגע במוות, מחלות עור מסוימות, ואירועי גוף מסוימים הקשורים לראשית החיים ולסופם. קוראים רבים רואים דפוס: מצבים הנוגעים בתמותה מרוחקים מהבית המוקדש לאל החי.

זמן וטבילה במקווה, ובמצבים מסוימים גם קרבן, מחזירים את הטהרה. אפילו כהן טבל לפני שנכנס לעזרה לעבוד.

המילה האנגלית ״unclean״ רומזת להיגיינה, ו״impure״ למוסר. אף אחת אינה מתאימה. אנלוגיה מודרנית קרובה יותר היא אזור מוגבל הדורש מצב מסוים לכניסה, ואינו אומר דבר על ערכם של המחכים בחוץ.

הטהרה ממגע מת המתוארת בבמדבר י״ט דורשת אפר פרה אדומה, שאינו קיים כיום. הרמב״ם פוסק שקדושת מקום המקדש קיימת ושהיראה ממנו חלה גם בחורבנו. יחד אלה הסיבות שבגללן רבים מהפוסקים מגבילים את כניסת היהודים לחלקים מהר הבית הנוכחי.