זכר למקדש
איך ההיעדרות נשארה נוכחת
רומא החריבה את הבניין. הציוויליזציה היהודית סירבה לתת לו להפוך לזמן עבר.
תפילה
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.שלוש פעמים ביום תפילת העמידה מבקשת שירושלים תיבנה ושהעבודה תשוב אל הבית.
תעניות
משנה / תלמוד: מתועד במשנה או בתלמוד, הטקסטים הרבניים ששומרים את מנהג המקדש ודיניו.שבעה עשר בתמוז ותשעה באב מציינים את הבקעת החומות ושריפת שני הבתים. זכריה חוזה שהצומות האלה יהפכו לימי שמחה.
חתונות
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.תהלים קל״ז נאמר תחת החופה ושוברים כוס. התלמוד מספר על חכם ששבר כוס כדי לרסן את שמחת חתונת בנו; המנהג המאוחר קשר את המעשה לאבל על ירושלים.
דף הבית
משנה / תלמוד: מתועד במשנה או בתלמוד, הטקסטים הרבניים ששומרים את מנהג המקדש ודיניו.המנהג המסורתי משאיר ריבוע קטן בבית לא גמור, מול הפתח, זכר לירושלים.
בית הכנסת
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.בתי כנסת נבנים כשהם פונים לירושלים, והתלמוד קורא את ״מקדש מעט״ של יחזקאל כבתי התפילה והמדרש בגלות.
שירה
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.בתשעה באב אומרים קינות. ביום הכיפורים פיוט העבודה משחזר את עבודת הכהן הגדול שורה אחר שורה.
לשנה הבאה בירושלים
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.הסדר מסתיים במילים אלה, וכך גם יום הכיפורים בקהילות רבות. הן מבטאות את תקוות השיבה באופן רחב, לא רק את בניין בית המקדש.
סוכות
משנה / תלמוד: מתועד במשנה או בתלמוד, הטקסטים הרבניים ששומרים את מנהג המקדש ודיניו.אחרי החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי שהלולב יינטל כל שבעת הימים בכל מקום, ״זכר למקדש״. ערבה של הושענא רבה מזכירה את ערבות המזבח.
לימוד יומי
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.רבים אומרים בכל בוקר את הפרשיות על הקרבנות. התלמוד מלמד שכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.
הלכות שנשמרות חיות
הלכה: רמב״ם: נפסק להלכה בידי הרמב״ם במשנה תורה.המשנה מתעדת את מידות המקדש ועבודתו בפירוט, והרמב״ם פוסק אותן להלכה לימים שבהם יוכלו להתקיים שוב. האתר הזה בנוי על הטקסטים האלה.
אמנות
תיעוד היסטורי: כתיבה היסטורית עתיקה כמו יוסף בן מתתיהו. עדות היסטורית, לא הלכה דתית.המנורה הפכה לסמל הזיכרון היהודי, חצובה באבן בידי רומא על שער טיטוס ומצוירת מאז בפסיפסים ובכתבי יד.
דמעות
פרשנות קלאסית: קריאה של פרשן מסורתי. אחרים עשויים לקרוא את הטקסט אחרת.התלמוד מלמד שמיום החורבן ננעלו שערי תפילה, אבל שערי דמעה לא ננעלו.
אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃ תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם־לֹא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי׃
If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, If I remember thee not; If I set not Jerusalem Above my chiefest joy.
שִׂמְחוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל־אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ׃
Rejoice ye with Jerusalem, And be glad with her, all ye that love her; Rejoice for joy with her, All ye that mourn for her;