ספריית המקורות

שבעים פרי הסוכות מכוונים כנגד שבעים האומות (רבי אלעזר).

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו; וכן האמירה על בניין הורדוס.

דיון בבניין המקדש; רש״י קובע כאן שבית המקדש העתידי יתגלה מן השמים.

רש״י: בית המקדש העתידי, בנוי ומשוכלל, יגלה ויבוא מן השמים (קריאת רש״י).

חמישה דברים שהיו בבית ראשון חסרו בבית שני: הארון (עם הכפורת והכרובים), האש משמים, השכינה, רוח הקודש והאורים והתומים.

בית ראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים; בית שני בגלל שנאת חינם.

אבן השתייה: מסורת שממנה הושתת העולם.

יאשיהו גנז את הארון (דעה אחת במחלוקת תנאים על גורלו).

יחזקאל י״א ט״ז ״מקדש מעט״ נקרא כמתייחס לבתי כנסת ובתי מדרש בגלות.

כשבית המקדש אינו קיים, קריאת סדר הקרבנות נחשבת לפני ה׳ כאילו הוקרבו.

שתי דעות: תפילות היום נתקנו על ידי האבות, או נתקנו כנגד קרבנות התמיד.

המתפללים בחוץ לארץ פונים כנגד ארץ ישראל; בארץ ישראל, כנגד ירושלים; בירושלים, כנגד בית המקדש; בבית המקדש, כנגד קודש הקודשים.

מר בריה דרבינא שבר כוס יקרה בחתונת בנו כדי למתן קלות ראש מופרזת; המנהג המאוחר קשר את שבירת כוס החתונה לאבל על ירושלים.

מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, אבל שערי דמעה לא ננעלו.

לאחר החורבן לימדו החכמים להשאיר חלק קטן מבית מסויד בלא גמר זכר לירושלים, ופעולות זיכרון מדודות דומות.

הלומד הלכות עולה כאילו הקריב עולה.

קטע קשה ביחזקאל על קרבנות: ״אליהו יפרש בעתיד״.

חנניה בן חזקיה עמל ליישב את ספר יחזקאל עם התורה, כי דבריו נראו כסותרים אותה.

אברהם קרא למקום הר, יצחק שדה, יעקב בית.

המעמדות: משלחות ישראלים שייצגו את העם בעבודת המקדש.

המזמור שהלויים אמרו בכל יום מימות השבוע.

דיון בקרבנות המובאים על ידי גויים.

קינת הקב״ה על הבית החרב, ומנהג העניית «יהא שמיה רבא מברך».

הסבר הרמב״ם ההיסטורי לקרבן כמעבר הדרגתי מעבודה זרה; עמדה מפורסמת ושנויה במחלוקת.

מצוות שילוח טמאים מאזורי המקדש.

הרמב״ן דוחה את ההסבר ההיסטורי הצרוף לקרבנות ומסביר שהמביא קרבן צריך לראות את עצמו במקום הבהמה, מה שמעורר תשובה.

רמב״ן: הכבוד ששרה בגלוי בסיני שרוי, בהסתר, על המשכן.

«ועשו לשמי בית קדושה.»

המלבי״ם קורא את אותו פסוק כמתאר עיר עתידית הרחוקה דרומה מן המקדש, שאינה עומדת במקום שבו עמדה קודם.

על מונח אדריכלי אחד במקדש יחזקאל, רש״י כותב בפשטות שאינו יודע מהו.

רד״ק קורא את העיר «מנגב» כירושלים הסמוכה להר הבית מצדו הדרומי.

חיבור קלאסי על צורת בית המקדש העתידי לפי יחזקאל, נקרא לצד מידות.

דין הפניה בתפילה אל ארץ ישראל, ירושלים וקודש הקודשים.

זכר לחורבן בבנייה, בסעודות, בתכשיטים ובחתונות.

תיאור מפורט מן המאה הראשונה של המקדש ההורדיאני. ספרות היסטורית, לא סמכות הלכתית; מספרים מסוימים שנויים במחלוקת.

תיאור שריפת בית המקדש בשנת 70 לספירה.

בנייתו והרחבתו של הורדוס את בית המקדש ורחבתו.

כתובת יוונית המזהירה זרים שלא לעבור את הגדר אל המתחם הפנימי. תואמת את הסורג שבמשנה ותיאורו של יוסף בן מתתיהו.

כתובת עברית על אבן מעקה, הנקראת ״לבית התקיעה״, התואמת את הערת יוסף בן מתתיהו שכהן היה מכריז על השבת בחצוצרה.

תבליט ניצחון רומי המציג את מנורת המקדש וכלים אחרים הנישאים בתהלוכה אחרי שנת 70 לספירה. תיאור רומי; הפרטים שנויים במחלוקת.

הכותל המערבי הוא חלק מקיר התמך המערבי של רחבת הר הבית שהרחיב הורדוס, לא קיר של בניין ההיכל.

גרם מדרגות מונומנטלי ופתחים חסומים בצד הדרומי של הר הבית, הקשורים לשערי חולדה שבמידות א׳ ג׳.

היסטוריונים מודרניים מתארכים את חורבן בית ראשון ל־587 או 586 לפנה״ס, על פי כרוניקות בבליות; הכרונולוגיה הרבנית המסורתית (סדר עולם) מציבה אותו מאוחר יותר.

פרטי המנורה, כולל גובהה שמונה עשר טפחים.

אין דבר חוצץ בין רגלי הכהן לרצפת המקדש בשעת העבודה.

סימני רצון בימי שמעון הצדיק, והפסקתם בארבעים השנה שלפני החורבן.

המתפלל צריך לראות עצמו כאילו שכינה כנגדו.

מחלוקת תנאים על גורל הארון: גלה לבבל, או נגנז במקומו.

רש״י מתארך את חזון יחזקאל לפי מחזור היובל, מנוי מן החורבן; מתרגמיו מוסיפים את השנה המסורתית 3338 לבריאה לחורבן בית ראשון.