הכוהנים

כהן הוא צאצא זכר של אהרן, אחי משה, בקו הזכרי. יתר שבט לוי, הלוויים, נלוו אל הכהנים לעזור להם.

היחוס היה חשוב, וכך גם הגוף: כהנים בעלי מומים גופניים מסוימים לא עשו את עבודת המזבח, אף שהחזיקו במעמד הכהונה, במתנותיה ובחלקם בקרבנות.

המשנה מתארת את הסנהדרין הגדולה יושבת בלשכת הגזית לבחון כהנים. מי שנמצא פסול לבש שחורים ויצא; מי שנמצא כשר לבש לבנים ונכנס לעבוד.

כהנים שירתו רק בבגדיהם: ארבעה לכל כהן, שמונה לכהן הגדול. התורה קוראת להם בגדים ״לכבוד ולתפארת״.

דישון המזבח, סידור העצים, הקרבנות, הקטורת, הטבת הנרות, לחם הפנים, תקיעה בחצוצרות הכסף. המשימות חולקו בגורל בכל בוקר כדי שאיש לא יימנע מחלק ואיש לא יוכל לתפוס חלק בכוח.

אחרי עבודת הבוקר עמדו הכהנים על מעלות ההיכל וברכו את העם. בבית המקדש הזכירו את שם ה׳ ככתבו והרימו ידיהם מעל ראשם.

כהנים נדרשו להיות טהורים טקסית כדי לעבוד ולאכול קודשים. מגע במת הוא הטומאה החמורה ביותר בתורה, והכהנים נמנעים ממנו חוץ מקרובים. טהרה היא עניין של מעמד טקסי, לא של היגיינה או ערך מוסרי.

משפחות יהודיות רבות עדיין מחזיקות במסורת משפחתית שהן כהנים, לעתים קרובות בשמות משפחה כמו כהן, כץ או כהנא. הם נקראים ראשונים לתורה, מברכים את הקהל בבית הכנסת, פודים בכורים ונמנעים ממגע במת.

כיום אין עבודת בית מקדש. אם וכיצד ייקבע יחוס כהונה לבית מקדש עתידי נדון בידי הפוסקים; האתר אינו נוקט צד.